האם אפשר בכלל לגדל עץ לבניה בישראל ואם זה בלתי אפשרי האם בניה בעץ היא כלכלית?

בהמשך לשתי הרשומות הקודמות בהם דנתי בעץ כחומר בניה מעולה נשאלתי האם ניתן לגדל בישראל יערות שתנובת העץ בהם תצדיק את קיומם כענף כלכלי.

תשובתי, בקצרה, היא שכלכליות גידול משאב מתחדש (עץ) אינה צריכה להיות תלויה אך ורק בקרבה הגאוגרפית של המטע או היער לאתר הבניה. במילים אחרות. גם אם בארץ לא כלכלי לגדל עץ לבניה (בגלל מחיר המים להשקיה והקרקע) יש צורך לעודד את השימוש בעץ שייובא ממדינות אחרות. 

בכדי להסביר את הקביעה הזו אני רוצה שנבחן תחילה עת ענף הבניה בארץ. אנו נותים לחשוב שטכנולוגיות הבניה בארץ התפתחו באופן אורגני ממצאי החומרים המתחדשים (עץ, קש, סיבים) והמחצבים (סלעים שונים, אדמה וחול) הקיימים בטבע הארץ ישראלי. יתכן ובעבר זו היתה המציאות, כאשר הבית המקומי הוקם מחומרים מקומיים בלבד. אך מה שנכון היה לבניה הארץ ישראלית לפני מאות ואלפי שנים, לא יכול לספק את צרכי ואילוצי הבניה כיום. טכנולוגיית הבניה בארץ בימינו רחוקה מאוד מהרומנטיקה של הבניה "הטבעית" המשויכת לתקופות קדומות והיא למעשה תולדה של אילוצים, אופנות ואדיאולוגיות כמו גם של גחמותיהם של מתכננים צרי אופק הפועלים בימנו אנו. רובינו תופסים בניין כיחידה המיוצרת מבטון בלוקים וטיח, שהם - על פי מה שאמרו לנו - חומרים מקומיים. אך לאמיתו של דבר קיומם הפיסי של הבתים שלנו תלוי ועומד על יבוא של חומרים שונים (פלדה, אלומיניום ופלסטיק).

זאת ועוד, חומרי הבניה "הטבעיים" שלנו זמינים לנו כתוצאה מכריה וחציבה מסיבית של נוף הארץ הסלעי והדיונות שליד הים. כך שלמעשה הבניה בארץ תורמת להכחדת הנוף בישראל.

בנוסף, על מנת לייצר למשל בלוק בטון, צריך לחצוב ולרסק סלע, ואז לחבר את האבנים יחדיו בעזרת צמנט (מלט) וחול. איך מכינים צמנט? ... גם כאן יש צור בתחינת סלעים ושריפתם בטמפ' גבוהות מאוד. הדלק שמשמש לשריפת הסלעים לא "גדל" בארץ ואנו נאלצים ליבא אותו, והפחמן הדו חמצני שמשתחרר בתהליך השריפה מזהם את האטמוספירה ותורם להגברת אפקט החממה. 

גם הפלדה, המרכיב השני בחשיבותו בבניינים שלנו, זה שנותן לקורות ועמודי הבטון את חוזקם לכפיפה ומתיחה, אינה נחצבת בארץ ויש ליבאה מחו"ל. מכאן שמרכבים ראשיים "במתכון" הכנת הבית בארץ חייבים להיות מיובאים ממדינות זרות והשימוש בחומרים השכיחים בבניה בארץ הוא: או לא סביבתי או בכלל לא "מקומי".

אך הטרגדיה של השימוש בחומרים אילו אינה מסתיימת אך ורק עם תום בנית הבניין. שכן ביגלל סלעיותם ומוצקותם של חומרי הבניה בארץ, קשה מאוד להיפתר מהם לאחר שהבניין סיים את חייו או לאחר שהחלטנו לערוך שיפוצים בו. רוב פסולת הבניה הישראלית אינה ניתנת למיחזור אקולוגי וכמעט מאה אחוזים ממה לא תוכל לעבור תהליכים טבעיים של פירוק בטבע. לראיה, אנו עדים להתמלאות הארץ בתלוליות אפורות ומכוערות של פסולת בלוקים, קורות בטון וחומרי מליטה אחרים שמנקדים את הנוף כתוצאה משפיכה פירטית של פסולת בנין.

  

אני מאמין גדול בחשיבות ה"מקומיות" Localisem כאידיאולגיה שצריכה להשפיע על  ההחלטות הקשורות בבניה, בצריכה, בגידול מזון ובתחבורה. אבל אני חושב שאנו צריכים להזהר מפני קנאות יתר בנוגע ל"מקומיות". יחסי סחר, יבוא ויצוא היו ועודם הבסיס לציביליזצי, לעומתם הסתגרות וקנאות מקומית לא תעזורנה לנו להתמודד אם אתגרי העתיד. לכן אני, כמו מייקל גרין, מאמין ששימוש בעץ, גם עץ מיובא, יכול להוות מרכיב מרכזי ביצירת מודל עתידי, טוב וסביבתי יותר עבור ענף הבניה בארץ ובעולם.

לסיום, בעתיד הנראה לעין ומפאת משטר המשקעים הדל בארץ, לא כלכלי לגדל בישראל יערות לצורך הפקת עץ לבניה. זהו גם המצב במדינות אגן הים התיכון האחרות. אך בארץ כן כדאי לגדל יערות ומטעים לצרכים חקלאיים: כמו גידול זיתים, אבוקדו, תמרים, ומני פירות נוספים שעציהם אינם דורשים יתר השקיה. אילו הם ענפי חקלאות שלא ניתנים לגידול במדינות בעלות אקלים קר וגשום. יתכן ודונם של גידולי עץ ישראליים (זית למשל) יוכל להניב תנובה שוות ערך לדונם של מטע עץ אורן לבניה שגדל בפינלנד או ברוסיה למשל. ובאותה אוניה שתייצא שמן זית מהיער בגליל ניתן יהיה להחזיר כמות של עץ שתשמש לבניית שכונה חדשה. אך כדי שכל זה יצליח צריך להתניע את התהליך. היכן להתחיל? אצל הקבלנים, הצרכנים, האדריכלים או קובעי מדיניות הבניה והמימון? את השאלה הזו אני משאיר פתוחה ומזמין את הקוראים להגיב ולהאיר את עינינו.

בסרטון הבא תוכלו לראות איך מקימים בית בין שתי קומות העשוי עץ בשיטה יפנית חדישה.

בסרטון הזה תוכלו ללמוד על תוכנית לפיתוח מני עץ בעלי קצב גדילה מסחרר שיאפשרו להאיץ את מחזור הנטיעה, גידול, והכריתה על מנת להפוך את העץ לזול וזמין יותר.