רגלי שולחן ודיון על עיצוב ואיך מלמדים אותו

אחד מתלמידי בקיץ היה נער בן 16 שבחר לבנות שולחן. לאלקסי (הוריו מיון) יש נסיון קודם בנגרות, שכן הוא תלמיד מן המניין בבית הספר ומכיר את הסדנה וכליה. אלקסי ביקש לבנות שולחן ורצה להתסות בגילוף, וגם בעיצוב. איך מלמדים עיצוב? זוהי שאלה קשה. יש כמה גישות. הראשונה גורסת שיש להראות את העבר קודם: תחילה מציגים לסטודנט את שלל התקדימים ההסטוריים (בעיקר טובים, אבל גם את הרעים). מסבירים לתלמיד מהן פרופוציות קלאסיות נכונות, מהיא סמטריה, חזרתיות, אבולוציה של צורה, הקשר וטרנספורמציה בין מוטיבים שונים. מדברים על שימושיות (Function) ועל צורה (Form) , ויחסי הגומלין בינהן -- מי קודם למי ואת מי יש להעדיף על פני השני בתהליך העיצוב. מרחבים על עיצוב מינמליסטי לעומת עיצוב מצוייץ ומעוטר; עיצוב המכפיף עצמו להנדסה וארגונומיה או עיצוב שמנסה לגנוב את ההצגה בעזרת פירוטכניקה ופרובוקציה, דה-קונסטרוקציה ומרד במוסכמות. הוראה זו מרווה את הסטודנט בידע אבל עלולה גם להוות "מעקב בערה". מן מכבש הלוחץ את הסטדנט למערך תבליטים ידועים מראש ולא נותן לו או לה להתנסות ולהגיע לתובנות בעצמם.
שמלמדים ילדים או תלמידים צעירים על עיצוב אני מעדיף את הגישה שאומרת: תן להם להתנסות בעצמם, הצע להם כיווני חשיבה אבל על תעמיס עליהם יותר מדי נתונים שעלולים להלום או להנחיט את רוחם. התערב רק כשממש מוכרחים.

אלקסי ואני החלטנו שמפאת קוצר הזמן ננסה להתמקד בעיצוב רגלי השולחן. לצורך כך נתתי לו ארבע עמודי מעקה מדרגות ישנים שמצאתי וביחד החלטנו שהוא ינסה יעצב ויגלף בכל אחד מהם כף רגל שונה. בכך יתרגל עיצוב וגילוף. את סיפור הרגליים השונות תוכלי לראות ביתר פירוט בשתי רשימות הבלוג שלי באמריקן וודוורקר.
השולחן של אלקסי חלק 1
השולחן של אלקסי חלק 2