אני אוהב עץ רהיטים וכלי עבודה. הבלוג הזה ידבר בהם ובעוד נושאים המעניינים מעצבים נגרים רסטורטורים וציידי מציאות; אני הוא שילוב של כולם יחדיו. אספר על הספרים שאני מכבד, קישורים לאתרים שהשכילו אותי, פורומים וחנויות בהם ניתן לרכוש ציוד, חומרי גלם וכלי עבודה. לכל מי שאוהב את החומר המרוכב הטבעי מכולם, חומר בר-קימא המתחדש כל בוקר מחדש וההופך למוצרים שאנו עושים בהם שימוש או מביטים עליהם בהנאה, מוזמן לבקר בבלוג הזה מעת לעת.

יום שישי, 30 באפריל 2010

שחזור, שינוי והצלה: שיפוץ ובניה מחדש של ארגז עץ ישן. פרק ד' - צביעה והתקנת צירים.

לאחר שגמרתי לבנות את הארגז שייפתי אותו וניקיתי אותו. בחרתי ליישם צבע אקרילי כחול מסידרת ה"Milk Paint" של חברת ג'נרל פינישס. זהו צבע סינטטי המתיבש מהר והמאפשר שיוף במתקונת הדומה לתכונות הMilk Paint המקורי. 
את ידיות יצקת הברזל המקוריות שייפתי והסרתי מהם כל שיירי חלודה ואז ריססתי עליהם צבע המרייט שחור.
השתמשתי במפסלות ובעזרתם התקנתי והתאמתי לצירי הפליז החדשים מקום בדופן הארגז.
כדי להבריג את ברגי הצירים החדשים לתשתית הדופן, היתי צריך לסתום את החורים הישנים שהיו שחוקים וגדולים מדי ולא היו מסוגלים לעגן בתוכם בורג. אחת השיטות לחזק תשתית רעועה של חור בורג, היא למלא את החור בחף עץ או ביתדות עץ מגובות בדבק. לחורים קטנים ניתן לדחוק קיסם ולהדביק אותו בדבק מהיר (CA), אך בחורים גדולים יותר נועצים חף (דיבל עץ) ומדביקים אותו באפוקסי. בשיחזור ברמה מוזאלית אין משתמשים באפוקסי כמובן.... לאחר שהאפוקסי התמצק קיצרתי את ראשי החפים במפסלת.

יום חמישי, 29 באפריל 2010

שחזור, שינוי והצלה: שיפוץ ובניה מחדש של ארגז עץ ישן. פרק ג' התקנת מסגרות

הארגז עבר הרבה בחייו, והחלקים שסבלו הכי הרבה היו בסיסו ושפתו. לכן החלטתי לחבוק את הארגז במסגרות עץ במקומות בהם הנזק הוא הרב ביותר - הבסיס. עשיתי זאת משלשה טעמים: הראשון הרצון להסתיר את ההפגמים והליקויים בפינות הארגז; השני להוסיף עיטור נוי לבסיס הארגז; והסיבה השלישית חיזוק השלד. את מסגרת הבסיס בניתי תוך שימוש במחבר סין וגרז והיא רותמת את פאות הארגז ואמורה למנוע את הפרדותם.
כאמור למדנו שתהיה זו שגיעה לצמיד בניצב לכיוון הסיבים (או ישירות לגדע) רכיבי מסגרת או חלקים אורכים בעזרת דבק, ברגים או מסמרים לעץ; אך הצמדת מסגרת שכל רכיביה אורכיים לארגז שכל פאותיו גם הם בעלות כיווניות אורכית היא פעולה כשרה לגמרי.

בתמונה הזו רואים את המסגרת בעלת חיבורי הסין וגרז המוצמדת ללוחות הדופן של הארגז. רכיבי המסגרת מודבקים ישירות על פאות הדפנות: סיבי אורך לסיבי אורך.

לאחר התאמת המסגרת והקצעתה, הרכבתי עליה פרופילים דקורטיבים לנוי.




בנוסף למסגרת הבסיס הוספתי שני פסי עץ לחיזוק המכסה שימנעו ממנו מלהתקמר. באנגלית קוראים להם Bread Boards כיוון שהם שימשו ומשמשים למניעת התקמרות לוחות. באופן מסורתי השתמשו בשיטה זו כדי לחזק וליצב משטחי עיבוד מזון וחיתוך, אך רואים גם פסי קצה כאילו בקצוות משטחי שולחן ומכסי ארגזים. איך מחבים קורה או פס עץ אורכי לרוחבו של לוח? אחרי הכל למדנו שפעולה זו עלולה להזיק ללוח ולגרום לקריסת הסיבים.. הפתרון הוא לאפשר לפס הקצה לנוע כמו מסילה החובקת את הלוח והנותנת לו אפשרות לתפוח ולהתכווץ על פי דרכו. יש כמה שיטות למניעת נפילת המסילה מקצה הלוח. הדבקת המסילה במרכז בלבד; הצמדה בעזרת פירזול המאפשר תנועה של הלוח בתוך המסילה בניצב לכיוון הסיבים בלבד; שימוש במסילה ולשון אורכית בתצורת זנבניון. הדרך בא בחרתי היא יצירת לשון קצה לכל רוחב גדע הלוח. את המסילה השחלתי על הלשון, והדבקתי אותה רק באמצעה.
המסילה מודבקת ללשון ברצועה של 100 מ"מ באמצע לוח המכסה, והיא מייצבת ומונעת את קימורו; ויחד עם זאת הלוח יכול לנוע לימין ולשמאל, לתפוח ולרזות
לאחר שבניתי את והרכבתי את Bread Boards על קצה המכסה השתמשתי בכרסום וכירסמתי חצי קמרון בהקיף פאות המכסה (Bread Boards, ופאות הדופן האורכיות). זה היה בקיץ שעבר בתקופה בה המכסה היה במלוא רוחבו (תפיחה מקסימלית). העיטור הדקורטיבי בהקיפו היא מושלם ומותאם; גם פאות הדופן וגם קצוות קורת הBread Boards היו בהתאמה מירבית. היום - בסוף החורף - כשהלחות מעטה מאוד, התכווץ לוח המכסה אבל קורת הBread Boards נישארה באותו אורך מקורי שבו ניבנתה (זוכרים, עץ מתכווץ ותופח במימד הרחב אך לא משנה את אורכו) . את נסיגת המכסה ניתן לראות בתמונות הבאות.


אני בטוח שאם בו הקיץ יתפח המכסה שוב ודופנו תנוע הצידה עד להשקה מושלמת את גדע הBread
Board. ברשומה הבאה אראה את שלבי הבניה האחרונים וגם את צביעת הארגז.

יום רביעי, 28 באפריל 2010

שחזור, שינוי והצלה: שיפוץ ובניה מחדש של ארגז עץ ישן. פרק ב' תחילת שיפוץ.

הדבר הראשון שהחלטתי לעשות היה לפרק את המסגרת הישנה שהקיפה את המכסה, לנסר את המכסה הקעור לשניים ולהקציע את כל אחד משני החצאים עד לישורו. אם היתי מנסה להקציע את המכסה בשלמותו, היתי נאלץ להחסיר הרבה מאוד חומר משני צדיו ומחלקו הקמור עד אשר היתי מגיע למישוריות סבירה. תוצאת פעילות כזו היתה הדקקה (מלשון דק) של המכסה מרוחב ממוצע של 20 מ"מ לרוחב של 12 מ"מ. לעומת זאת ניסור המכסה באמצעו, הקצעת כל חלק בנפרד וחיבורם מחדש מאפשרת חסכון בחומר ומינימום של פחת עובי. המכסה שנוסר, הוקצע "וחובר לו יחדיו", עבה יותר מאשר מכסה שהיה מוקצע לכל שטחו.

 בנוסף לניסור המכסה באמצעו נאלצתי לנסר ולהחסיר רצועה של כמה סנטימטרים משני צדיו. ברצועה הזו היו ליקויים שונים: סדקים ועץ חסר - כתוצאה משנים של שימוש ומהמצאות תחילה, ועקירה אגרסיבית אחר כך של ברגים ומסמרים שונים שקיבעו צירים שנקרו. במקום הרצעות שהפרדתי הדבקתי רצועות חדשות מעץ צפצפה. לאחר הדבקת הרצעות החדשות והצמדת שני חלקי מהכסה מחדש, הקצעתי ושיייפתי את כולו להתאמה של החלקים והתוספות אילו לאילו.
בפרק הבא אספר על תוספת מסגרות, אחת בתחתית הארגז והשניה בחלקו העליון.

שחזור, שינוי והצלה: שיפוץ ובניה מחדש של ארגז עץ ישן. פרק א' מציאת הארגז.

את הארגז הזה מצאתי ברחוב בקייץ שעבר. ברחובות קיימבריג' מסאצ'וסטס ניתן למצא הרבה דברים... אם רק פותחים את העיניים. לפעמים לא צריך אפילו לפקוח את העינים כי האנשים הטובים שרוצים להפטר מהחפצים דואגים להתקין שלט מאיר עיניים: "Free Stuff".
 כך היה גם בקייץ שעבר. בעודי רוכב על אופניים ברחוב אני שם לב למצבור נאה מאוד של חפצים מסודרים היטב על יד גדר בית: כלי בית, רהיטים, צלחות כוסות ועוד ועוד. מעל החפצים על הגדר שלט: חפצים בחינם. דירתינו היתה כבר מלאה וגדושה באוצרות רחוב כאילו, ונכון שמדי פעם היתי נוהג להחליף ישן ישן בישן-חדש, ז"א לשים ברחוב בארגז חפצים שאני לא צריך במקום החפצים החדשים שמצאתי זה עתה, אלא שבערימה הזו שאני מספר לכם עליה, לא היו דברי בית ממש מענינים -- פרט לארגז עץ ישן ומסקרן. הארגז היה בנוי מלוחות צפצפה (את זה גילתי שהתחלתי לשפץ אותו) והלוחות התחברו אילו לאולו במחבר זנביונים (Dove-tale)
בתמונות הבאות תיראו את המצב הרעוע בו היה נתון הארגז. ציריו וסוגריו היו חבוטים לגמרי, צירי המכסה המקוריים נישברו בעבר והוחלפו בציר "פסנתר" כבד וגמלוני. נראה שציר זה הותקן לפני כמה עשורים -- אני מסיק זאת מסוג הציר, הברגים שקיבעו אותו, ומרמת החלודה שעיכלה אותו. לארגז היה פעם מנעול נאה אבל מתי שהו הוא התקלק או פורק (יתכן והמפתח אבד ובעליו פרץ אותו?).


אחת הבעיות הכי גדולות של הארגז היתה המכסה. המכסה היה קעור ומסגרת העץ שהקיפה אותו היתה רעועה ומפורקת. המכסה והמסגרת היו מקוריים אבל ריתום קבוע של מסגרת סביב ללוח עץ גושני הוא מתכון לבעיות. כידוע עץ מתרחב ומתכווץ עם שינויי לחות עונתיים. בקיץ הלח סופחים הסיבים לחות מהאוויר ו"תופחים" ובחורף היבש הם "מרזים". רהיטים שנמצאים באקלים יבש כל השנה לא חובים את התופעה הזו כל כך.
מכיוון שלוחות מתרחבים ומתכווצים בניצב לכיוון הסיבים תהיה זו טעות לנסות לרתום את הלוח בעזרת מסגרת קבועה שתתנגד לפעילות הטבעית של הלוח; אך זה בדיוק מה שעשו בונו הארגז הזה, וכך נוהגים הרבה מאוד נגרים שאינם בקיאים מספיק במקצועם. בתמונות הבאות תראו את המיסגרת אחרי פירוקה. המסגרת מורכבת מפסי עץ שחוברו במסמרים לגדע ולפאת לוח המכסה. אין זו טעות להצמיד את פסי המסגרת לאורך לוח המכסה, כיוון שגם הפס וגם המכסה מכוונים לאותו הכיוון (הן בפס והן בפאה הסיבים מכוונים לאורך). אך הצמדת פס לרוחב הגדע במסמרים לא מאפשרת ללוח ל"עבוד" בטבעיות. הפס שומר על אורכו אבל הלוח רוצה לתפוח ולתכווץ. התוצאה: כריסה של סיבים בינם ובין עצמם והתגלעות של סדקים בלוח המכסה.
בפרק הבא אספר על תחילת עבודות השיפוץ.

יום שלישי, 20 באפריל 2010

מיסגור מדליית ג'ורג' וושינגטון ותחריט דיוקנו עבור הספריה של אליוט האוס


הפרוייקט הזה בוצע עלי ידי לפני כמה שנים. אין זה פרוייקט נגרות טהור, אך יחד עם זאת אני בטוח שרוב קוראי יהנו לצפות בו וללמוד איך למסגר תמונה מורכבת.
הסיפור התחיל כפרופ' לינו פרטילה, ראש בית אליוט, שאל אותי אם אוכל להשלים את החסר ולשחזר את המסגרת ההיסטורית של תחריט פניו וחתימת ידו של ג'ורג' וושינגטון שנגנבה לפני כמה שנים מהספריה הגדולה באליוט. כאן אני צריך להקדים כמה משפטים ולספר על אוסף מסגרות הנשיאים שלנו.
בתחילת המאה ה20 העניק אחד מבוגרינו תרומה כספית נכבדה שבאמצעותה ביקש להנציח את נשיאי ארה"ב לדורותיהם. הוא ביקש לאכלס את הספריה הגדולה במסגרות שתכלנה: תחריט דיוקן, מדליה, וחתימת ידו של כל אחד ואחד מנשיאי ארה"ב. המסגרות כך ציוה, יבנו אחת אחר השניה - מג'ורג' וושינגטון ועד בכלל. המסגרות ניבנו בזו אחר זו ובסוף שנות התשעים האוסף הכיל את כל הנשיאים מג'ורג' וושינגטון ועד ריצ'רד ניקסן. לאחר מיכן הפסיק הבית למסגר את הנשיאים מסיבה שאני צריך עדיין לברר.
מתי שהוא בשנות התשעים תחילת שנות ה2000 ניגנבה המסגרת המקורית שהוכנה לכבודו של ג'ורג' וושינגטון, נשיאה הראשון של ארה"ב. לוושינגטון יש גם מקום בהיסטוריה של העיר קיימבריג' ושל הראוורד. בקיימבריג' הקים את מטהו ומכאן פיקד על הצבא שלחם בבריטים באיזור בוסטון. בתוך החצר ההיסטורית של אוניברסיטת  הרוארד נמצא עדיין בית בו שהה הגנרל, ובמורד רח' ברטל ישנו בית אחוזה (בית לונגפלו) בו הקים את מפקדתו ובו גר גם כן בין 1775 ו1776 בזמן המצור על בוסטון.
בכל מקרה נעלמה המסגרת ואבל נפל על בית. תקופה ארוכה היה חור פעור במרכז לוח המסגרות.. עד שלינו ביקש ממני לעשות מעשה ולהשיב עתרה ליושנה.

איך נעשה המיסגור? בתוך מסגרת תמונה הוכנס לוח קרטון. במקור הלוחות לא היו נטולי חומציות וברבות השנים הצהיבו, אך את המיסגור החדש עשיתי על לוח ברמה גבוה - קרטון לבן נטול חומציות המתאים לשימושי ארכיבי. בקרטון נפער חור עגול ולידו שני חורים מלבניים. לחור העגול הוכנסה המדליה הנשיאותית שניקנתה מהמטבעה הרשמית של משרד האוצר בארה"ב. לחורים המלבניים הוצמד מאחור: דיוקן נשיאותי רשמי שהוא תחריט שחור לבן, וגזיר מדף רשמי שעליו חתימה אותנטית של הנשיא.
איך נאספו חתימת ידיהם של הנשיאים? במאה ה19 התקיים "מרדף" אספני אחר חתימות ידיהם של אבות האומה. מסמכים, מזכרים ומכתבים שעליהם הופיע חתימת ידם של וושינגטון, אדמס, ג'פרסון וכו' נאספו ע"י מקורבים ופקידים, האיזור עליו הופיע החתימה ניגזר והמכתב נזכר. מכירת חתימות הנשיאים היתה כניראה עסק רווחי. היסטוריונים וודאי מתפלצים שהם שומעים על נוהג מוזר זה. סביר להניך שמסמכים רבים הושמדו מיד לאחר שאותה יד הנעלמה גזרה את החתימה ומכרה אותה. חתימות ידם של הנשיאים בעת החדשה כבר נעשות באופן שונה. היום מקובל לשלוח לנשיא מסמך לחתימה שכל מטרתה החתימה. המסגרת של ג'ון פ. קנדי מכילה מסמך שהקדיש לאיליוט האוס. לצערינו להשיג היום את חתימת ידו המקורית של וושינגטון זה כמעט בילתי אפשרי; חתימה מקורית תעלה הון! לכן עבור המסגרת החדשה הסתפקנו רק במדליה ודיוקן רשמי.
 שלבי הבניה
  1. סימון ומדידות על גבי קרטון ארכיבי.
  2. חיתוך שיפועים: את השיפוע המלוכסן של פנים המסגרת (הפספרטו) עשיתי עם סרגל וסכין חיתוך מיוחד למסגרות.
  3. את החור העגול עבור המדליה חתכתי במתקן חיתוך מיוחד שבוני מודלים משתמשים בו.
  4. הדיו השחור בו השתמשתי הוא  Black India טוש שחור וסמיך העמיד לשנים.
  5. את מסגרות הזהב צבעתי בעט המכיל דיו זהב סמיך.
  6. כדי לקבל אפקט של עומק ומורכבות קומפוזיציה, כללתי שתי מסגרות נוספות המעבות ומוסיפות להיררכיה הפנימית במסגרת. הוספת מסגרות מישנה מקרטון היא דרך להעצמת הפרספקטיבה ותחושת העומק.
  7. את הדיוקן הנשיאותי והמדליה הצמדתי וקבעתי בגב הקרטון עם סרטי נייר ובד ארכיבים.
  8. גב המסגרת החדשה נחתם ע"י יריעת בריסטול איכותית - גם היא נטולת חומצה. 

יום שישי, 16 באפריל 2010

ביקור האורקול ממיין:Tom Lie Nielsen in Eliot House at Harvard College


אני כותב לכם מארה"ב, נמצא כאן לחודש עד לסיום הסמסטר. אחת המשימות שבגללן אני נמצא כאן היתה אירגון הרצאת אורח לסטודנטים שלי באליוט האוס. הרצאתו של "הגורו" -- טום לי נילסן -- האיש שהחייה את תחום היצור האיכותי של כלי העבודה הידניים.
זה כמה חודשים שאנו מתכננים את ביקורו של טום לי נילסן בהרווארד. אתמול הוא הגיע לאליוט האוס והרצה לנו על כלי עבודה, יזמות ועסקי הנגרות. ביקשנו ממנו שיתפור לנו הרצאה שתספר איך הקים את העסק שלו; תהליכי היצור והעיצוב של הכילים החדשים; איך הוא מתגבר על קשיי תחרות הולכים וגדלים; מי צופן העתיד לכלי העבודה הידניים ומי רוכש את הכלים שלו.
ההרצאה היתה אינטימית וטובה. נישאלו שאלות על הצדדים העיסקיים של החברה כמו גם על תהליכי יצור וקשיים בדרך. טום הראה לנו גם כמה אבות טיפוס של מובילי השחזה המבוססים על הדגם האלמותי של אקליפס שבו דנתי כאן בעבר. טום גם הראה לנו דגם של מקצוע לקיטום פינות שהם עומדים להוציא לשוק בקרוב.
לפני שטום התחיל לדבר הקדמתי כמה מילים עליו ועל החברה שלו. הנה מה שאמרתי:

Tom Lie Neilsen is perhaps the man who single handedly changed the world of woodworking hand tools as we know it.
Back in the 1980s, when most of the high-end hand tool manufacturing (for the woodworking trade, I mean) were no longer in sight – both in Europe and in the US - and the majority of the stuff out there was just a big stream of badly design, poorly manufactured, aggressively marketed junk, Tom started his one-man endeavor against the current, and he decided to do it in Maine.
His first tool was a reproduction of the much coveted Stanley #95 plane, which was no longer in production. In the first days Lie Nielsen Tool Works occupied, according to wikipedia, 384-square-feet. Today after almost 30 years in business they sit on a 13,000-square-foot, two-plant operation. With more then 100 different tools in their catalog and 20,000 tools produced annually, the family owning Lie Nilesen Tool Works has become synonymous with high quality tool manufacturing, whose products are appreciated and desired in every woodworking or boat-making shop in North America, Europe, Oceania and practically all over the world.
Tom's achievements are vast on any scale. Not only that Lie Nielsen has proven to companies like Stanley that individuals and industries  are willing to pay high sums of money in order to obtain high quality tools – even if the tool costs almost 8 times as much as a low quality version – but that this market can even be nourished, maintained and grown. Perhaps the ultimate proof of Lie Nielsens success is that, in the last three decades, several more companies such as Lee Valley, Clifton, and Bridge City have join the bandwagon and are making numerous sophisticated hand tools. Some of these tools are a take on earlier models that are no longer in productions; others are totally new innovations that make the life of woodworkers easier and their spirit happier.
Being at the top of the hill is not an easy task. The market that Lie Nielsen has created is now awakening to new dawn. Last year a major woodworking supply company started to make their own version of a high end plane line in China, and this year we saw the rise of the big giant - Stanley - from decades of decline, as they introduced to the marked a premium line of hand planes made in Mexico and England. The shelves in woodworking stores that carry high-quality tools are becoming more crowded and heavier. And we are wondering what the future will look like and what our guest foresees...So without further delay let us have Thomas Lie Nielson tell us his story and give us his take on the future of tools: Plane and Simple
כמה דברים מעניינים שלמדנו:
  • תהליכי העיצוב והיצור במפעל דומים להפליא לתהליכים שבהם יצרו כלי עבודה משחר ההסטוריה. גופי המקצועות מארד או מיצקת ברזל למשל ניצוקים בתבניות חול על פי התהליך הבא: בסיום העיצוב והשרטוט של המוצר מיצרים דגם ליציקה. הדגם מיוצר בדיוק רב ע"י גלף-אמן הבונה אותו מעץ. הדגם מותבע בתבנית חול שלתוכה נוצקת המתכת. תהליך יציקה בתבניות חול הוא תהליך קשה, דורשני ומאומץ. לאחר היציקה המוצר משובב ומושחז למימדים סופיים. חלקים אחרים משובבים מגושי מתכת בתהליך קר. ידיות העץ לכלי העבודה של לי נילסן מיוצרות תחילה בעיבוד שבבי ממוחשב CNC ולאחר מיכן זוכות למגע יד אדם המשייף אותם ומקנה להם את היופי וההתאמה המירבית לכף היד שלנו. ליטוש ידני של פני המתכת של הכילים, התאמה אישית ועיבוד נוסף נידרשים בכל אחד מהמוצרים שהחברה מיצרת. את העבודה הזאת עושים עובדים מיומנים. אך למצוא עובדי כפים מיומנים זה לא פשוט בכלל בעולם המערבי.
הנה סירטון הסבר על תהליכי היצור ...
http://www.youtube.com/watch?v=5gQOVHf0bWI
  • המשבר הכלכלי בארה"ב כמעט הכחיד את ההזמנות הסיטונאיות מהחברה. דבר שהביא אותם לשנות את המודל העסקי ולכוון את המכירות שלהם הרבה יותר לכיון השוק הקמעונאי - ז"א למכור לבודדים. מכירות דרך האינטרנט תופסות נפח הולך וגדל במחזור המכירות של החברה.
  • את המפסלות שהחברה מייצרת עד כה שיבבו (יצרו בעיבוד שבבי) מגלילי פלדה שאותם כירסמו, חרטו והשחיזו. אך כרגע החברה ניתקלת בקשיים במציאת בית חישול (Forge) שייצר עבורם דגם חדש של מפסלות שצורתם שונה במקצת . מציאת מפעל אמריקני או קנדי שידע לחשל את המפסלות הללו הוא כאב ראש לא קטן. חישול הוא שינוי צורני והדרגתי של גוש פלדה בעזרת סידרה של מכות וחבטות הכובשות את הפלדה בין תבניות מיוחדת תחת חום ולחץ. בין המקומות שטום ביקר בהם ושבהם חשב לחשל את המפסלות היו סדנאות החישול הענקייות של סמיט ווסון במדינת מסאצ'וסטס. מפעל כלי הנשק הזה בונה ומחשל חלקי אקדחים ורובים כבר יותר ממאה שנה.
  • מי הם הלקוחות: כמו בארץ ובמקומות אחרים בעולם המערבי. מיירב הלקוחות הם חובבים-מקצוענים. ז"א נגרים מומחים שלא מתפרנסם מנגרות ושנהנים מהשימוש בכלים איכותיים, ושפרנסתם אינה תלויה בהספק עבודתם. לקוחות נוספים הם בוני סירות עץ, בוני כלי נגינה, נגרי-אמן וגם נגרים המתפרנסים מיגיע כפם ושאוהבים כלי עבודה יפים ואיכותיים. טום סיפר שחלק הולך וגדל מבין החובבים-מקצוענים ששמע על החברה הם אנשי IT או בתרגום לעברית - היטקיטסטים שרוצים להפעיל את הידיים ולא רק על מקלדת המחשב. גם בארץ אנו מכירים את התופעה המבוכרת הזו. מהנדסים ואנשי טכולוגיה עילית המבקשים לחזור את החומר ואל היצירה בעזת הידיים. טום סיפר גם על השוק באירופה. באירופה בעלי המקצוע שהתחנכו במגמות עץ נוהגים בשמרנות רבה. בגרמניה בה עדיין יש קוד לבוש לנגרים מתלמדים (הנגרים שם לובשים בגדים המזכירים מאוד בגדי יהודים חרדים) אוהבים מקצועות עץ. באיטליה, נאמר לטום ע"י אדם שביקש להיות המפיץ שלו שם, רמת הידע בעץ הולכת ומדרדרת והנגרות הופכת תעשייתית להחריד. מזכיר קצת את מה שקורה בארץ .... אך באנגליה המצב שונה. שם גם החובבים וגם המקצוענים עדיין אוהבים להשתמש בקצוע ומפסלת, ושמחים לרכוש את המוצרים של החברה. אירופאים אחרים המעורים במה שנכתב בספרי ובמגזיני הנגרות האמריקנים והאנגליים קונים את מוצרי לי נילסן ומהווים שוק משני למכירות החברה.
  • הדרדרות באיכות היצור של כלי עבודה: טום סיפר לנו על ההידרדרות באיכות היצור והחומרים שפקד את שוק הכילים הידניים בעשורים האחרונים: על העלמות היצור בחבל שפילד באנגליה לטובת מחוזות סין; על נסיונות העתקה של הכילים שלו ע"י מפעלים מהמזרח הרחוק ששיתפו פעולה עם חברת Woodcraft; על הנסיון האחרון של חברת סטנלי לחזור בגדול לשוק הכילים האיכותיים. סטנלי השיקה סידרה חדשה של כלי עבודה העולים פי כמה וכמה מאחייהם לקטגוריה. סטנלי מקווה לנגוס מהשוק שטום וחברות אחרות כמו Lee Valley, Bridge City Tool Works תיפחו עם השנים.
  • מכירות לישראל: שאלתי אותו אם הם מתכוונים גם להגדיל את המכירות הקמעוניות מחוץ לארה"ב וקנדה, והעלתי את הנקודה הכואבת של מחרי משלוח יקרים. טום אמר שלאירופה מחירי המשלוח סבירים אבל העיר שלמכור לישראל זה "Selling to Israel is a Pain" חס וחלילה לא ביגלל איזה אג'נדה פוליטית אלה בגלל שהסיפר שאחד מהלקוחות שהזמין לארץ ארבע תקליטורים בהפקת החברה נאלץ לשלם מכס בסכום עצום. אני מקווה שהוא לא ניתקל באיזה ישראלי שניסה לתחמן אותם כמו שכל כך הרבה ישראלים עשו לאמזון. זה לגמרי אפשרי שאיזה מישהו קנה מהם משהו ושהמשלוח הגיע לארץ הוא פנה חזרה ללי נילסן וסיפר ששחטו אותו במכס והוא רוצה זיכויי... לצערי אי אפשר לשלול את זה. אחרי שפרסמתי את הרשומה הזו פנה אלי חבר שסיפר שלא היתה לו כל בעיה להזמין ולקבל כלי עבודה של לי נילסן ישירות לישראל. גם אני בעוונותיו קניתי מלי נילסן מקצוע שהגיע לארץ כעולה חדש לפני שתים עשרה שנה. למטה, בתגובות תוכלו לקרוא עיצה שנתתי לחבר איך להזמין כלי עבודה מלי נילסן דרך הדואר.
  • העתקה של סידרת המקצעות של לי נילסן: יתכן ומכירות כלי העבודה שלי לי נילסן בחניות Woodcraft תפסק בעתיד. הסיבה היא עוגמת נפש ואכזבה שהנחילה לו חברת Woodcraft .  Woodcraft הזמינה דגמים סיניים שהם חיקוי של סידרת מקצועות הדגל של לי נילסן, אלה שהם עשו זאת - על פי טום - תוך הפרה של זכויות יוצרים. טום סיפר שכשהוא בחן את המקצוע הקטן של Woodcraft הוא גילה שה Rivers Engineering שנעשה לכלי היה פשוט אחד לאחד - עד לפרטים ממש קטנים. אמנם האיכות של הכלי הסיני אינה אותה איכות כמו של לי נילסן (אני בחנתי את הכילים הסינים לפני כמה חודשים כך שאני יכול להעיד שהם לא לי נילסן). אבל עצם ההעתקה פגעה בו ובמכירות של המפעל שלו. הוא סיפר למשל של Cup Iron של המקצוע שלהם יש מבנה מסויים. הסינים לקחו את החלק הזה, הטביעו אותו בחול ויצקו ממנו Cup Iron חדש. זה הרגיז אותו. הוא יודע שאין לו זכות לפטנט על הכלי אבל הוא חושב שהעתקה כל כך חצופה, ע"י רשת חנויות שאיתה היה לו קשר עיסקי ואישי טוב שנים רבות, היא בגידה באמון ועלבון אישי. כניראה שזו הסיבה שביגללה יפסק הקשר בינהם?

תכשיטים, כלי עבודה, עב"מים....? Bridge City Tool Work ועיצוב כלי עבודה במאה ה21

בתמונה: המקצוע החדש - והחללי - בעל המשחז הכפול של ברידג' סיטי. מקור התמונה  http://www.bridgecitytools.com
חברת Bridge City Tool Works  מפתחת ומיצרת כלי העבודה ביצור תעשייתי אך בסדרות קטנות יחסית, תוך השקעה כבירה  בעיצוב, תהיליכים יצור חדשניים ושימש בחומרים מהאצילים שייש. התוצאה: המוצרים שלהם נמכרים במחירים שמעטים יכולים להרשות לעצמם.
מדי פעם אני מקבל מהם דוא"ל על "התינוק" החדש שנולד להם. לפני כמה זמן זה היה מביל השחזה רב פעלים, אתמול קיבלתי אימייל על מקצוע שכאילו יצא מהסרט שליחות קטלנית 4 וחצי. 
הנה קישור לסרטון ווידאו שמראה את נפלאות המקצוע-התכשיט הזה. הלינק השני הוא לסרטון מוביל ההשחזה.
המקצוע:
http://www.youtube.com/user/BridgeCityMike

מוביל ההשחזה שלהם הוא תכשיט ממש. הסרט הבא יציג אותו ויראה איך להשתמש בו ובמובילי השחזה מסוגו.
http://www.youtube.com/user/BridgeCityMike#p/u/19/...


יום רביעי, 14 באפריל 2010

איך קוראים לזה?

בהמשך לדיון על העברית הנגרית, הנה כמה תהיות.
מונחי חריטה הופכים יותר ויותר נחוצים עבורינו כיוון שהתחום זכה לזינוק בפופולריות בשנים האחרונות. בגלל שרוב רובה של ההתפתחות העולמית בתחום, לרבות מונחים חדשים וצביר רב של ידע מקצועי מיובאים מארצות דוברות אנגלית, קרה שבטבעיות אימצנו את המונחים האנגליים.
Bowl Gouge
Spindle Gouge
Skew Gouge/Chisel 
וכו' וכו. מונחים שכבר הכרנו כמו תפסנית או פוטר עדיין לא הוחלפו ע"י Chuck, כיוון שאילו היו מונחי חריטה שאימצנו מתחום חריטת המתכת -- תחום זה היה ועודנו מפותח מאוד בארץ, והטרמינולוגיה (נכונה או שגויה) כבר קיימת.
לכן, בו ננסה לתת שם ל Bowl Gouge תחילה. כאן אני חושב שרבים יסכימו שאפשר לקרוא לכלי מפסלת קערות? להוגי שמות אחרים ניתן אפשרות להביע את רעיונותיהם כמובן.
אשר ל Spindle Gouge
כאן אני בבעיה. האם למפסלת שחורטת גופים גליליים צריך לקרוא מפסלת גלילית, או מפסלת חריטה או מפסלת פשוטה?
ומה באשר לSkew Gouge/Chisel
האם לקרוא לה מפסלת מלוכסנת; מפסלת חרטום; מפסלת חרטומית; מפסלת אלכסון....
מה דעתכם?

יום שני, 12 באפריל 2010

ביקור בתערוכה Craft Boston, בתי ספר לעיצוב בעץ ודוכני המשלחת הישראלית

בתמונה: שולחן ממילה מכופפת ומולבנת, עבודה של אחד מהתלמידים בCenter for Furniture Craftsmanship

אתמול ביקרתי בתערוכה השנתית Craft Boston. בתערוכה מציגים אומנים ובעלי מלאכה מתחום העץ, הקרמיקה, זכוכית, תכשיטים, אריגים ועוד. מטרת התערוכה שמאורגנת ע"י אירגון בוסטוני רב מוניטין, הידוע בראשי התיבות SAC או ה The Society of Arts and Crafts , היא לאפשר קידום מכירות בין האמנים לקניינים פוטנציאליים: יהיו אילו בעלי גלריות שבאים ליריד לצורך הזמנות מוצרים, או אנשים פרטיים המבקשים לקנות פריט אחד או פריטים בודדים. החידוש השנה היה נוכחות של משלחת ישראלית שאורגנה וסובסדה חלקית ע"י אירגון AIDA.
בתמונה: עבודות תחרה במתכת של אומנית ישראלית שהציגה בתערוכה
ה Association for Israeli Decorative Arts הוא אירגון המומנן מתרומות, בעיקר של קרן ברונפמן מניו יורק, ששם לו למתרה לקדם את האומנויות והקרפט הישראלי. השנה הם אספו כמה אמנים מישראל שאיכלסו איזור מיוחד במרכז אולם היריד. ראיתי עבודות מדהימות של כדרים ותכישטיות טובים, בוגרת שנקר בשם קרן שרון שהציגה קולקציה מעניינת של תיקי עור בצבעים לא שיגרתיים. בדוכן ישראלי נוסף הציגו כלי נוי מתחרת מתכת ובשטח תצוגה ליד אמנית טקסטיל הראתה שלל תיקים ואביזרים נילווים. הצטערתי על כך שלא ניכלל ולו אמן/נית עץ אחד במשלחת. דיברתי אם המארגנים ואני מקווה שבפעם הבאה שיתארגן אירוע שכזה לא יפקד גם מקומם של חרשי העץ.
 בתמונה: שטח התצוגה של קרן שרון והתיקים שעיצבה
בתמונות: איזור התצוגה של  North Bennett Street School
ביריד גם נוכחות חשובה של בתי הספר והנגרים הפועלים בשש המדינות המרכיבות את ניו-אינגלנד. באלבום הפיקסה שהכנתי תוכלו ליראות את עבודות הסטודנטים שהוצגו בשטחי התצוגה של הNorth Bennett Street School, וה Center for Furniture Craftsmanship שבמדינת מיין. בית הספר שבמיין מכשיר אמני ומעצבי עץ במסלול קצר יחסית של 9 חודשים ומלמד עיצוב ומלאכת עץ מודרנית וקלאסית. ב North Bennett לומדים כשנתייים במסלול לימודים המקנה מיומניות בעיקר בבניית קנון הרהיטים הקלאסי על כל דקויותייהם ותתי סיגנונותיהם.
בתמונות: איזור התצוגה של ה Center for Furniture Craftsmanship, וארגז מאלון מניסור רדיאלי שפאותיו מחוברות בזנביונים לכל אורכם. בתחתית הארגז מגירה ובתוכנו יש תא סודי שאת מיכסו ניתן לפתוח בעזרת מגנט.

בתערוכה גם פגשתי כמה אמני רהיטים מודרניים שיוצרים בחומרים לא שיגרתיים ובצבעים חצופים וזוהרים.
הנה הקישור לאלבום בו תוכלו לראות את תמונות היריד http://picasaweb.google.com/yoav.liberman/CraftBostonAndAIDA2010# 

עוד על מובילי השחזה

את המוביל הראשון שלי קניתי בACE ישראל בסוף שנות התשעים. כשאייס ניכנסה לישראל הם הביאו איתם מלאי מדהים של כלי עבודה שנידמו כחוצנים לנגרים ולחובבים הישראלים: מלחצי שולחן של Jorgensen ברגי עץ מחוסמים בעלי נקב מרובע, פתישי תפסנים של Eastman ועד ועוד. אגב, מי שלא עבד עם ברגים אמריקנים/קנדים לא יבין תענוג מהו; כי אלו - וגם ברגי Torx - הם הברגים המדהימים והנוחים בעולם! ה"ביט" או המברג אף פעם לא מחליק והכריכות של הבורג כמו גם חוזקו מאפשרים החדרה לעץ באופן מהיר ויעיל. בכל מקרה, הרבה ציוד שכב בחנויות הרשת כאבן שאין לה הופכין ואז החליטו להפטר מהם ובמחירים מגוחחים שהיו לעיתים זולים בעשרות אחוזים מהמחירים בארה"ב. בין העבמי"ם שהרשת ניפטרה מהם היה גם מוביל ההשחזה של General. את המוביל השני בנה חברי ניר סופר בדיוק בשיטה שאלכס סיפר אליה בפורום בתפוז: גוש עץ מלוכסן. גשר הידוק, וגלגלי פליז של טריסים מלמטה.
אם היתי צריך להחליט אל מוביל אחד אותו ארכוש, היתי שוקל לקנות את המוביל של סטנלי. הוא שילוב של מחיר זול וגמישות בשימוש. לצערי המוביל של סטנלי לא יוכל לאחוז בנקר, שהיא מפסלת לחיקוק נקבים עמוקים. מוביל זה הוא גם היחיד שמכיל מדיד לקביעת הזוית.
המוביל של אקליפס הוא נחמד וטוב אבל אינו מאפשר לצודד את הלהב -- למשל בהשחזה בה רוצים לגרום לחורופה לסתות מניצבות לדופן הלהב (לפעמים צריך לבצע זאת).  המוביל של אקליפס גם לא יתמוך בהשחזת מפסלות קצרות מדי -- יפניות למשל. המוביל של Veritas הוא רב תושיה מגוון ואיכותי אבל גפ היקר מכולם.

הנחיות להשחזת מפסלות גילוף חצי עגולות

הנה ווידאו מעולה המסביר איך להשחיז ולהשיא מפסלת גילוף עגולות.
בהשחזה שכזו מתחלקים המשחיזים לשתי אסכולות: אילו שדוחפים את הכלי והמשחז קדימה ואילו המושכים את הכלי אחורה או מתלתלים אותו מצד לצד ב"הסבה לימין ולשמאל". השחזת מפסלות גילוף נעשית ברוב המקרים ביד חופשית ומכיוון שכך טעות קטנה עלולה לגרום לנעיצת המפסלת באבן. לכן יש המעדיפים להשתמש באבנים בעלי פני שטח קשים מאוד שלא יתנו למפסלת סיכוי להנעץ ולהזיק לעצמה ולאבן. אי לכך שימוש באבני יהלום, אבני ארקנסו או אינדייה הוא השכיח יותר אצל המשחיזים הדוחפים את המפסלת קדימה או מצד לצד. לעומת זאת המשחיזים באבני מים יפניות נוהגים למשוך את הכלי אליהם או לתלתל אותו מצד לצד. בגמר הההשאה העדינה מושכים את הכלי לאחור על פני פיסת עור המודבקת ללוח עץ והטעונה משחת ליטוש. פעולה זאת תבטיח משחז מלוטש ומבריק. אך בכך לא תמו כל תלאותינו - כי עכשיו צריך לוודא את הסרת השבב שנוצר בפעולת ההשחזה ושממוקם מצידו הפנימי של הכלי, בחלק הקעור.
הסרת הBurr, או שבב המתכת המיקרוסקופי שנוצר בתהליך ההשחזה:
כאמור הסרת השבב חיונית להבטחת גילוף איכותי. את השבב הזה, או ה"גרד" מסירים בעזרת אבן אינדייה; מוט עץ שעליו מלופף נייר לטש עדין, ולבסוף גם בעזרת פיסת או רצועת עור הטעונה במישחת ליטוש. אוחזים המפסלת ביד חופשית או במלחציים, מחזיקים את רצועת העור, או נייר הלטש העדין המלופף סביב גליל העץ ומחליקים אותה אחורה - מפנים הקער אל עבר קצהו. חשוב לא להתבלבל: אין מקדמים את נייר הלטש או העור על החורפה. הקפידו להחליק את אמצעי ההשחזה מפנים הקער והחוצה כדי למנוע היתחפרות החורפה החדה בנייר או בעור והריסת חדותה.
המהדרים יקנחו בליטוש אחרון של המשחז אל רצועת העור השטוחה המודבקת ללוח עץ.
http://www.finewoodworking.com/SkillsAndTechniques/SkillsAndTechniquesArticle.aspx?id=30227

יום שבת, 10 באפריל 2010

Lie Nielsen Tools וביקור בניו אינגלד

בתמונה: מקצוע מיוחד לחריצים נקבים ושקעים של Lie Nielsen, המבוסס על מקצוע מס 71 של Stanley.
אני כותב אליכם מהעיר קיימבריג' שעל הצ'רלס, במדינת מאסצ'וסטס שבניו אינגלנד. אשהה כאן חודש ימים בענייני לימודים ואמנות. בשבוע הבא אני מארגן לסטודנטים שלי ולכל המתעניינים, הרצאה של אדם שהפך אגדה עוד בחייו. "טום לי-נילסן: גורו של כלי עבודה". והוא יגיע להרווארד ולאליוט האוס לספר על כלי העבודה שהחברה אותה הקים מצליחה לבנות ולשווק. Lie-Nielsen Tools הוקמה לפני כעשרים שנה בבית מלאכה קטן לעיבוד שבבי בעיירה שקטה במדינת מיין. החברה מבוססת את עיצובם של רוב כלי העבודה אותם היא מיצרת על דגמים מוצלחים ונדירים של כילים שיצרה חברת סטנלי בארה"ב ושיצורם הופסק במחצית הראשונה של המאה ה20. מאז החברה עשתה את הבילתי יאומן: החייאת המסורת הניו אינגלנדית של יצור כלי עבודה איכותיים ביותר לנגרים ולאומני עץ. מה שמרתק בסיפור שלהם הוא שהחברה מצליחה לשמור על צמיחה בפעילותה ומוסיפה לקטלוג שלה כמה כליים חדשים כל שנה. גם הקיף היצור גדל בהתמדה דווקא בגלל שטום זיהה תחום נישה בו, עד לא מזמן, לא היו לו מתחרים.
עוד על לי-נילסן בימים הקרובים....

יום רביעי, 7 באפריל 2010

נגרית קשה שפה: באיזה מילים להשתמש, מי נכונה ומי משובשת? דיון בקהילה

את הפוסט הזה פירסמתי בפורום תפוז לנגרות ואמנות עץ. אלקס מילך הגיב ואני השבתי לו. אני מצרף את הפוסטים המעניינים הללו כאן. מעניין מה דעתכם?

יואב: למשל המילה קלמרה או קליבה או מלחצת נגרים, הרי כולן מתארות את אותו הכלי.....
בספרי הנגרות מופיעה המליה קליבה וגם מלחצת נגרים. המילה קליבה מופיעה בסוגריים לכן אני סבור שמלחצת הוא השם הנכון יותר. לגבי קלמרה: תעלומה? האם זה בגרמנית, רוסית, יידיש? בכל מקרה טיבן של מילים לועזיות בשפה שאינה מדוברת עוד, להכחד או להשתבש. פעם שהיו כאן הרבה נגרים שנולדו במזרח או מרכז אירופה, הם ידעו איך לבטא את המילים המוזרות הללו באופן מדוייק ונכון. גירונג, קלאמרה, שטרייף, צוקל, וכל שאר המילים המצחיקות היו חלק מאוצר מילים אמיתי ומדובר וככזה היה להם זכות קיום. היום מי כבר מדבר פולנית בנגריה (פרט לפולניה). לכן אם לדבר בלועזית אז לדבר בשפה הנגרית הכי עשירה, זו שכולנו יודעים פחות או יותר, וזו שבה מתפתחים ונכתבים המאמרים, הבלוגים והסרטים: אנגלית. אני מעדיף להשתמש במילים נגריות בעברית אבל אם אינני מוצא מילה מתאימה, ללא היסוס אעזר באנגלית. עדיף לבטא בשפה שאני מכיר מאשר בשפה שאין לי מושג מי ומה היא.
לסיכום, עדיף מלחצת או קליבה על קלמרה, ואדיף "גדע" או End Grain על.... אפילו אין לי מושג איך קוראים לזה בשפה הנגרית פולנית/רוסית/ או גרמנית שהשתבשה בישראל....

  
אלקס: אכן המילה מעט השתבשה.
מקורה בגרמנית והמילה היא KLAMMERN.
הפירוש הוא כפול, סוגריים לסוגיהם (רמז לגידור/סגירה) וכמובן כליבה.

אישית, כמעורה בין בעלי מיקצוע בכלל ונגרים בפרט, שומע רק את המילים והמינוחים הגרמניים (לא רוסי ולא פולני) ואין בכך פסול.
מקובל עלי שזאת לא השפה המוכרת באקדמיה. אני חש פה בנימה (בטוחני שאינה מכוונת) של התנשאות על אנשי מיקצוע והשפה השגורה בפיהם בינם לבין עצמם בטענה שהמילים מצחיקות. חוץ מזה, נוסטלגית, חבל לפסול את השימוש במילים הללו אפילו אם הן משובשות ונשמעות מצחיקות לאוזניים של מי שלא משתמש בהן. כמו-כן ידוע לי כי רבים בעלי המיקצוע בתחומים השונים שאנגלית לא שגורה בפיהם.
עד שלא יקום מוסד חינוכי להקנית המלאכות השונות, ויעשה זאת במונחים העבריים הנכונים, אלו לא ישתרשו באופן טבעי. בהווה זה נשמע מלאכותי ומאולץ.

כתבתי את הנ"ל לאחר התלבטות היות ואני כן בעד שימוש במילים עבריות, אלא שכאשר אבקש את המשחיז הקבוע שלי לוודא כיוון מכונת ההשחזה כך שתתקבל שאה נכונה - האיש בודאי יהיה נבוך ואולי אף מבויש. אין לי רצון לגרום לכך.



יואב: אני מסכים אם רוח דבריך ובמיוחד כשאתה מדבר על נוסטלגיה. אך אני בטוח שגם אתה מתנגד להמשיך ולהידרדר עם השיבוש המחליק במדרונו החלקלק.
למשל: כשאתה רוצה לקנות   Jigsaw האם אתה אומר למוכר "תראה לי את הג'קסון של מקיטה? אני מניח שלא. מצד אחד אתה יודע שבארץ שיבשו את המילה ויתכן שהמוכר לא יבין מה זה ג'יגסו; הוא הרי מוכר ג'קסונים כל הזמן, ואף פעם לא שמע על ג'יגסו... אבל מצד שני אתה  - וגם אני - נשתמש במילה ג'יגסו.... ז"א ביודעינו את המילה המדוייקת אנו מנסים להשתמש בה.
עכשיו, אחרי שאנו יודעים שקלמרה היא למעשה קלמרן, האם בפעם הבאה שניקנה מלחצת נגרים נבקש "תן לי בבקשה שתי קלמרן"? ניראה לי שלא. אז בין להשתמש במילה משובשת בגרמנית אותה איננו דוברים, ובין להשתמש במילה מדוייקת בגרמנית שגם אותה איננו יודעים (אני למשל) היתי מעדיף עברית ולאחריה אנגלית. רק אם המוכר או הנגר הם ממש מאותגרי אופקים אסביר להם מה אני רוצה ואשתמש במילה המשובשת והמצחיקה.


הגישה שלי היא לדבר ברור ומדוייק עד כמה שאפשר. אני לא אגיד ג'קסון למרות שאולי לא יבינו אותי. במקום זה אנקוב בשם ג'יגסו, ואם מישהו לא יבין אני אסביר לו זאת בדיוק. אני לא אגיד מסור קרייזיק אלה מסור שולחן וכו'. אני חושב שהדרדרות רמת הנגרות בארץ אינה קשורה ישירות במגדל הבבל של מושגים ומילים שהשתבשו. נהפוכו: ההידרדרות היא פועל יוצא של בורות ובינוניות שבבואתה ניכרת גם בשפה. ראה למשל את מקצוע הרפואה או האלקטרוניקה. דווקא במיקצועות אילו הקשורים בעבותות למה שקורה בעולם ובמיוחד לשפה האנגלית קמים לנו חידושי לשון בעברית כמעט כל יום ויום. העוסקים בתחומים אילו מכירים ומתעקשים לחדש ולהשתמש בחידושים כמו גם להאחיד את השפה. אתה צודק שאין לנו מוסד מכונן למושגי נגרות אבל יש לנו עשרות ספרים בהם כתובים המונחים בעברית, ספרים שטובי נגרנו עמלו על תרגום וסידורם כדי שנדבר בשפה אחת ומובנת. וקיים כמובן המילון למונחי נגרות הבניין שהוציאה האקדמיה ללשון עברית בירושלים. בשורה התחתונה זה בידנו וללא התעקשותינו "האקדמית" לא נוכל לשפר -- לא את השפה ולא את התחום.

הנגרות ושפתה מדרדרים בארץ. מדוע איננו משתמשים במונחים העבריים? כניראה כי לאף אחד לא ממש אכפת וגם לא כל כך אכפת מהגייתם של המונחים הגרמניים, אחרת היו מקפידים להשתמש בהם בצורתם המקורית.
אם אכפת לנו מהנגרות ומשפתה אנו צריכים להיות אסרטיביים ואקטיבייים בהקניית ידע ובשמירה על סטנדטים גבוהים בעיבוד עץ, בהשאה והשחזה, ביצירת סינים ונקבים, גרזים ולזבזים - שאגב גם הם -- מה לעשות -- מילים מצחיקות.


ולרשומה הזו הגיב אריה סער הגלף והאמן: הבעיה בעברית התקנית שהיא מצחיקה אפילו יותר!!!
לפלייר נתנו פעם (האקדמיה העברית ללשון! כן כן) את השם צבת לחיים!
כשאתה עומד על סולם תנסה להגיד לעוזר שלך להגיש לך את צבת הלחיים...
או אותה מילה שהוצגה כאן (שאכן מבחינת העברית התקנית היא אכן נכונה לחלוטין)
לתיאור השטח המושחז בלהב המפסלת או המקצועה - "שאה". הראיתי כבר שמילה
זו אותי מצחיקה כיוון שאי אפשר להטות אותה בהפיכתה לפועל!
האקדמיה נתנה פעם לאמבולנס את השם שגר-פגר!!!
הכל בעברית נכונה ונפלאה. אבל מה שקובע בסופו של דבר הוא השימוש היום יומי
שניתן לכל מילה.
יש לא מעט מילים מתחדשות שתפסו מקום מכובד בעברית, כמו מונית במקום טקסי.
אני עוד זוכר את ההתבדחות בעיתונות על המילה הזו - אבל היא דווקא נתפסה.
היכרתי היטב (פעם פעם) את מזכיר האקדמיה... אל תשאלו איזה מילים התכוונו
פעם להכניס לעברית.
ובקיצור - כשמדובר בעבודה - חייבים להמציא רק מילים קליטות, שכן אם לא - יישארו
ה"שפיץ", ה"פלייר", ה"געווינט", ה"צוקל", ה"לעלוש" ועוד...
בשבילי, כצבר - העברית חשובה ביותר, אבל... 


ואני השבתי...
יואב:  אריה היקר,
1. שגר-פגר היא חידוש מבודח למילה "אמבולנס", שהמציא המשורר אברהם שלונסקי; היא אף פעם לא היתה מילה אמיתית.

2. הרבה משתמשים במילה צבת לתיאור הכלי איתו חולצים מסמרים. ניראה לי שזה רק עניין של הרגל, ואם בא לנו נוכל להשריש את צבת הלחיים (אם תירצו....).

3. אני אומר דקר ומתכוון לשפיץ וכולם מבינים אותי.

4. אני אומר שרד ומתכוון לMarking gauge . אינני יודע, וביננו גם לא מעניין אותי איך קוראים לזה בגרמנית - ולכן לא אנסה ללמוד את המילה. בסופו של דבר אני מחפש פשטות ושפה משותפת במובנה ההגיוני ביותר.

5. כשמחברים שני חלקים בעזרת פיני עץ, האם לקרוא להם חפים, דיבלים, מוטוט עץ קצרים? כאן אני מאוד מזדהה עם אלקס. אם גם אני וגם הוא ניכנס לאותה חנות חומרי בניין ונבקש מוטות חפי עץ, שנינו נצטרך להתמודד עם אותו מבט תוהה ומזוגג של המוכר שאינו מבין מה רוצים ממנו. סביר להניח שאי אתעשת ומיד אסביר שאני מבקש מוט עץ עגול בקוטר זה וזה מאשר אומר תן לי דיבל עץ כך וכך. כבר קרה לי שביקשתי דיבל עץ ולא הובנתי בכלל; המוכר אמר אין לנו דיבל עץ רק דיבל פלסטיק.

6. הרבה נגרים אוהבים להשתמש בצמד המילים סין וגרז ומתכווים לכל סוגי החיבורים של שקע ותקע. האם לתקן ולהסביר להם שיש סין ונקב וסין וגרז והם לא אותו הדבר, או לתת להם להמשיך ולטעות? הגישה שלי היא שאם אני יודע מעט יותר מאשר האדם שאיתו אני משוחח אני - בכבוד - אנסה לספר לו קצת על הנושא ולתת לו משהו שיעשיר אותו. חס וחלילה לא להתעקש ולא להתנסות. במפגש הצביעה האחרון נהגתה המילה האנגלית Dye באופן שגוי. אם היתה נהגת המילה כך בארה"ב, אף אחד לא היה מבין למה התכוון ההוגה שלה. הדילמה שלי היתה אמיתית: האם לתקן את חברי או לא? אם אתקן אסכן בהעלבה, אם לא אתקן ארגיש שאני שולל (מזניח) ממישהו את הסיכוי לדעת במדיוק יותר איך להתבטא. החלטתי שעדיף שחברי ידע איך לאמר את המילה בהגייתה הנכונה ביותר, וסיפרתי לו על כך.

ואני כמובן מסכים איתך לגמרי שיש להמציא מילים קליטות, אחרת הם לא ישתרשו בשפה.
ויתכן שלפעמים צריך להיות נודניק כמוני כדי שזה יקרה.



ואריה כתב:
הלוואי וזה היה הולך פשוט כל כך.
ובאשר לשגר פגר - אתה צודק כמובן. לא התחלקתי כאן אלא צחקתי ואני ממשיך לצחוק...



יום שלישי, 6 באפריל 2010

ג'יגס Jigs, ג'יגס... אביזרי ומתקני עזר לנגרות

אתר Fine Woodworking מפרסם דף תוכניות והסברים כיצד לבנות ג'יגים שונים לנגריה. שולחן הארכה למקצועת עובי, משטח אחיזה לשולחן כרסומת, אביזר לניסור רדיוסים מדוייקים על מסור סרט, מתקן ההופך מחרצת חוליות חיבור (למלו) לכלי לביצוע מחברי לשוניות בחיבור פינה (Splined Miter Joint) ועוד..
http://www.finewoodworking.com/jigs

Gord Peteran פסל, נגר, מעצב

בתמונה: שולחן מנצרים בהשפעה סינית. מקור הצילום, http://www.gordpeteran.com/sculpture.html
גורד פיטרן הוא אחד הפסלים-נגרים הפוריים והכשרוניים שאני מכיר. בראש ובראשונה הוא איש מקצוע מעולה השולט בכל רזי הידע והיצור של תחום הפיסול בעץ במתכת ועוד. יכולותו הטכנית המדהימה היא שמקנה לו חופש יצירה אדיר, שמאפשר לו לבצע כמעט כל רעיון שעולה במוחו. שילובי החומרים בעבודותיו מאתגרים ורגישים. קומפוזיציות מורכבות, התרסה כנגד מוסכמות עיצוב, ובחינה ביקרותית אבל מחמיאה של תקדימים הסטוריים, שאותם הוא יוצק לתבניות חדשות פרי דמיונו, הם תאווה לעיניים. 
לצפיה בעבודותיו: http://www.gordpeteran.com

יום שני, 5 באפריל 2010

מדריך מלחצות (קליבות)

בתמונה: מלחצת F משופרת של חברת Jorgensen , מקור התצלום Amazon.com
בכל סדנה, ביתית או מסחרית, חייבות למצא מספר רב של מלחצות (כליבות): מלחצות F, C ומלחצות צינור. לאחרונה נוספו לשוק גם מלחצות F משודרגות, בעלות לחיים מלאות שמפזרות את לחץ ההידוק על כל שטחם ובאופן מקביל. יתרון נוסף לכליבה זו הוא שסיבוב ידית ההידוק לא גורם להתחפרות פטריית הלחץ שבקצה הלולין - או בורג ההידוק - כמו שעלול לקרות במלחצת F רגילה. IRWIN, Bessey, Jorgensen וJET  מיצרות מלחצות כאילו והם טובות מאוד. לצערי אינני יודע אם ניתן לרכוש אותם בארץ?
בתמונה: מלחצת צינור של Rockler    
עבור הידוק של קורות, לבניית משטח שולחן למשל, היתי ממליץ על מלחצות צינור: סיניות, של חברת Pony, של Bessey, Rockler או גטור (חברה ישראלית); כליבות צינור יכולות להיות הפתרון הזול ביותר. הן ניתנות להרכבה על צינור שרברבות מפלדה בקוטר של 3/4 אינטש הניתן לקניה כמעט בכל תמבוריה. ניתן לקנות צינורת באורכים שונים שיתאימו ללחיצת מוצרים בגדלים מגוונים. לפני פעולת הלחיצה משחילים את ראשי המלחצת על הצינור (באורך הדרוש) והמארז מוכן לעבודה. בקניית מלחצות צינור כדאי לבדוק בחנות את התאמת ראשי המלחצת לצנרת אותה אתה מכוון לקנות. הצנרת הנמכרת בארץ עלולה להיות עבה מדי ולא תתאים לחלק מהמנגנונים של מלחצות הצינור הזולות.
 בתמונה: מלחצת עומק מסוג F של גטור הישראלית. מקור התצלום Gatorclamps 
ללחיצה של מחברים, או חלקים, בהם נידרש למקם את לחיי הכליבה בעומק העובד או החלקים, נדרש למלחצות מסוג F. לאורך זמן עלולה קורת השידרה של מלחצת F לפתח בטן קשותה שתפחית מהאפקטיביות שלה. לעומתה, מלחצת צינור שהצינור שלה עבר דפורציה והפך קשות, ניתנת לריפוי מהיר: פשוט מסובבים את לחיי המלחצת ב180 מעלות והבטן התהפכה (עכשיו פונה פנימה) בעזרת לחץ הידוק ניתן ליישר אותה.

הוספתי רשימה חדשה המשלימה ומוסיפה מידע על כליבות, ודנה בכליבות רצועה Band Clamps .
הנה הקישור:
http://woodworkinginisrael.blogspot.com/2011/08/band-clamps.html